פסק-דין בתיק ע"פ 238/08

השופט א' רובינשטיין:

א.                  ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים אבידע, סלוטקי ויעקב) בגדרו הורשע המערער באינוס, עבירה לפי סעיף 345 (א)(1)(4) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק) ובעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347 (ב) בצירוף סעיף 345 (א)(1) וסעיף 345 (א)(4) לחוק.

ב.                  כנטען בכתב האישום, בין פלוני למתלוננת, ילידת אוקטובר 1989, היכרות על רקע רומנטי. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום התגורר המערער בסמוך לפלוני. בתאריך 27.8.06 סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, בילתה המתלוננת - קטינה בת פחות משבע עשרה בעת האירוע - במועדון באילת, שם שתתה משקאות אלכוהוליים רבים. במועדון פגשה בפלוני. בתום הבילוי נסעו השניים לביתו של פלוני וקיימו יחסי מין, לאחריהם נשארה המתלוננת לנוח בחדר השינה. סמוך לאחר מכן הגיע המערער, יליד 1983, לביתו של פלוני. בשלב מסוים יצא פלוני מהבית למספר דקות. בזמן זה נכנס המערער לחדר השינה, עלה על המיטה ונזף במתלוננת על שאינה עונה לשיחות הטלפון שלו. המערער הפשיט את המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהמתלוננת דוחפת אותו וסוטרת לו. לאחר מכן, אחז המערער במתלוננת וסובב אותה עד ששכבה על בטנה, ואז החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. המתלוננת צעקה מכאבים, והמערער הפסיק את מעשיו.

פסק הדין של בית המשפט קמא

ג.                   בית המשפט המחוזי (מפי השופטת סלוטקי) נתן אמון בגירסת המתלוננת, וקבע כי עדותה נתמכת בעדויות שונות, ובין היתר בעדות פלוני, בעדות אמה וכן בעדות חברותיה על מצבה הנפשי לאחר האירוע. בנוסף נתמכת גירסתה בעובדה שהשאירה את תחתוניה בדירתו של פלוני, ונמלטה כשהיא לבושה במכנסיה בלבד. השופטת אבידע ציינה, כי בבואה לתת אמון בעדות המתלוננת היתה ערה לכך, שבתחילה נמנעה המתלוננת ממסירת כל האמת בגירסתה במשטרה, אולם נוכח הסבריה על דוכן העדים אין בכך כדי לפגוע בהתרשמות כי העידה אמת בבית המשפט. עוד צוין, כי אין בעובדה שבחרה שלא לספר לכל אחד מהעדים את גירסתה כפי שמסרה למשטרה ולבית המשפט כדי להשליך על מהימנותה, שכן ייתכן כי עשתה זאת מטעמים של צנעת הפרט.

ד.                  בית המשפט נתן דעתו לכך שהמתלוננת היתה שיכורה בעת האירוע, אולם קבע כי נוכח הכאב שחשה בפי הטבעת ועליו העידה, אין ספק שחוותה אירוע של מעשה סדום, ולא הזתה אותו. חיזוק לכך נמצא בחוות הדעת הגניקולוגית. נקבע, בהקשר זה, כי יש בעובדה שנמצאו תאי זרע בפי הטבעת החיצוני של המתלוננת ותערובת ללא תאי זרע בפי הטבעת הפנימי, שמקורה ביותר מפרט אחד, כדי לתמוך בעדותה של המתלוננת, והיא סותרת את הטענה שהמתלוננת הזתה אירוע שלא היה; זאת בפרט נוכח העובדה שהמתלוננת שאלה בעדותה על אודות תוצאות חוות הדעת (עמ' 78 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.06, ש' 28-22). צוין, בהקשר זה, כי העובדה שבדגימה שנלקחה מהפות ומהנרתיק של המתלוננת נצפו תאי זרע, אינה עומדת בסתירה לעדות המתלוננת, שכן היא העידה כי קיימה יחסי מין, בהסכמתה, עם פלוני קודם לאונס. בית המשפט אף קבע כי בעובדה שהמתלוננת לא זכרה ששכחה את תיקה אצל חברתה ה', וסברה שהתיק אצל המערער או אצל פלוני, וכן לא זכרה שדיברה למחרת האירוע עם חברותיה באמצעות תוכנת ה-ICQ , אין כדי לפגוע במהימנותה.

ה.                  הודגש, כי המתלוננת הפרידה בעדותה בין יחסי המין שקיימה עם פלוני בהסכמה, ואשר לא כללו קיום יחסי מין בפי הטבעת, לבין יחסי המין שנכפו על ידי המערער; בכך יש לשלול את הטענה כי פלוני עשה במתלוננת את מעשה הסדום, והמתלוננת, בשל שכרותה, ייחסה זאת למערער. אשר לחשש כי גירסתה של המתלוננת מקורה בשכנוע מצד אמה כי נפלה קרבן לפגיעה מינית או בשכנוע עצמי, ציינה השופטת אבידע כי גם אם יש בסיס לחשש שעדותה של המתלוננת "זוהמה" על ידי אמה, פלוני וחברותיה, הנה גרעין תלונתה מקורו בה עצמה, ואינו תוצאה של "זיהום" מאוחר. תימוכין לכך נמצאו במצבה הנפשי של המתלוננת, אמירותיה סמוך לאירוע, הכאב שחשה בפי הטבעת ונעילת דלת הבית על ידי המערער, כאשר פלוני יצא מן הבית. חיזוק נוסף נמצא בעדות העדה מ', אם חברתה של המתלוננת. בית המשפט אף נתן דעתו למספר מחדלי חקירה להם טען המערער, וקבע כי אין בהם כדי לפגום במהימנות המתלוננת.

ו.                    לבסוף צוין על ידי השופטת אבידע כי אמנם משנתו של המערער היתה סדורה, אך אין בכך ללמד על חפותו, וכך גם בעובדה שהמערער הסכים ליתן דגימות מגופו, שכן ייתכן כי השתמש באמצעי מניעה או שלא הגיע לסיפוק מיני.

גזר הדין

ז.                    על המערער הושתו 7 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, ופיצוי המתלוננת בסך של 50,000 ש"ח. כן הופעל עונש מאסר מותנה של שלושה חודשים שהושת על המערער בת"פ 1855/02 על ידי בית משפט השלום באילת.

ח.                 בית המשפט הדגיש בגזר הדין את חומרת נסיבות העבירה, וביניהן פער הגילאים בין המתלוננת למערער וניצולה על-ידיו, כאשר היתה נתונה לבדה בדירה במצב של חוסר אונים וחוסר יכולת להתנגד. כן ניתן משקל לאמור בתסקיר הקרבן בדבר הנזק הקשה שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשי המערער. במסגרת התסקיר צוין, כי המתלוננת נפגעה בעבר מינית על ידי אביה החורג, ובהיותה כבת 14 שוב היתה קרבן לנסיון תקיפה מינית. בית המשפט נתן דעתו אף לעברו הפלילי הלא מכביד של המערער (הרשעה ב- 2003 על עבירות מ- 2002 שעניינן החזקת סכין, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד בגנוב, עליהן נדון לקנס ולמאסר על תנאי), ולעדויות בדבר אופיו הטוב ובדבר תרומתו לזולת. אשר לחיוב המערער בפיצוי המתלוננת צוין, כי לכך חשיבות רבה, שכן מחד גיסא הטלת הפיצוי תמחיש למערער את אחריותו הישירה לפגיעה במתלוננת, ומאידך גיסא יש בה משום העברת מסר למתלוננת כי תלונתה וסבלה לא היו לשווא, ובכך יש - ולוא באופן סמלי - מעין הכרה חברתית בסבלה.

טענות המערער

• ט.           המערער הכחיש קיומו של מגע מיני כלשהו עם המתלוננת. כנטען, בליל האירוע הגיע אל דירתו של פלוני, והשניים צפו בטלויזיה. לדבריו, ראה את המתלוננת ישנה במיטה, בדרכו לשירותים. לאחר מכן חזר לסלון. פלוני ולאחר מכן המערער ניסו להעיר את המתלוננת, ללא הצלחה. שעה שפלוני ירד למטה היתה המתלוננת בחדר וסגרה את הדלת, וכשחזר פלוני ורצה להיכנס לחדר, אמרה לו כי היא מתלבשת. המתלוננת התלבשה, יצאה וחיפשה אחר תיקה. השניים עזרו לה לחפש, ואולם התיק לא נמצא (עמ' 45 לפרוטוקול הדיון מיום 7.3.07).

• י.             לטענת המערער ענייננו במקרה יוצא דופן, בו יש מקום להתערבות בממצאי עובדה של בית המשפט קמא. זאת, נוכח העובדה שהמתלוננת היתה שיכורה ביותר במועד האירועים, ויכולת הבנתה את המתרחש היתה לקויה באופן קיצוני.

• יא.         לטענת המערער, משלא זכרה המתלוננת בליל האירוע פרטים משמעותיים מהאירוע, ובחרה להעלים פרטיים משמעותיים לא פחות, ועדותה בבית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם ההודעות שנגבו מיד לאחר המקרה, אין ניתן להסתמך על עדותה ולהרשיע על בסיסה. נטען, כי גירסותיה של המתלוננת, שהתפתחו לאורך התיק, אינן מתיישבות עם ראיות אחרות, וחלק מדבריה הוכחו כשקריים: למשל, המערערת טענה שהמערער הפשיט אותה ואף סיפרה זאת לחברותיה, בעוד המתלוננת היתה כבר ערומה, לאחר שקיימה יחסי מין עם פלוני; המתלוננת הסתירה בהודעותיה הראשונות את העובדה שקיימה יחסי מין באותו ערב, ואף טענה כי לא קיימה יחסי מין במשך שנה; רק בהודעתה השלישית מסרה כי מעשה האונס היה מעשה סדום; המתלוננת טענה כי המערער היה עמה בחדר כשפלוני נכנס וברח מיד לאחר מכן, בעוד הוכח שלא כך היה - המערער סייע לה לחפש את תיקה לפני שעזבה את ביתו של פלוני, ואף פלוני העיד כי המערער עזב את הדירה לאחר המתלוננת. ולבסוף, המתלוננת לא זכרה שהשאירה את תיקה אצל חברתה, והאשימה את המערער בגניבתו.

• יב.          עוד נטען, כי אין מקום לראות במצב הנפשי של המתלוננת לאחר האירועים הנטענים ראיה לחיזוק; מצבה הנפשי עשוי להיות מוסבר על ידי כמות האלכוהול שהיתה בגופה, מצבי רוחה המשתנים והעובדה שהיתה בטוחה שתיקה נגנב על ידי המערער. יתרה מכך, מצב נפשי קשה אינו מתיישב - כנטען - עם העובדה שהמתלוננת שקלה צעדיה לטענתה, ולא סיפרה כי קיימה יחסים עם פלוני, כיוון שלא רצתה לסבכו.

• יג.          עוד נטען, כי הבדיקות הגניקולוגיות לא העלו כל ממצא הקושר את המערער למעשים, וייתכן שפלוני ניצל את מצבה של המתלוננת וקיים עמה יחסי מין אנאליים בהיותה שיכורה; סברה זו מתקבלת על הדעת, בפרט נוכח העובדה שנמלט מאילת לאחר האירועים. הוסף, כי קביעתו של בית המשפט שהמערער לא הגיע לסיפוק מיני או השתמש בקונדום אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי חוות הדעת הגניקולוגית, לפיה נמצאו תאי זרע של גורם זכרי בפי הטבעת.

• יד.          המערער טוען כי גירסת המתלוננת "זוהמה" והושפעה ממקורות אחרים, ועל כן לא ניתן לסמוך עליה לצורך הרשעה בפלילים. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם לכך שהמתלוננת האמינה בקשר למערער שמדובר בשני אנשים שונים- ת' ור' - התנהלות המעידה על תפיסה לקויה של המציאות. נטען גם למספר מחדלי חקירה, לגביהם יפורט בהמשך. לבסוף נטען, כי הרציונל אשר עמד מאחורי ביטול דרישת הסיוע על-ידי המחוקק אינו מתקיים בענייננו, שכן תכליתו היתה להתמודד עם הנושא של כבישת עדויות ועם העובדה שמדובר באירוע לו שותפים רק שניים, וקיים קושי להתחקות אחר אשר קרה בפועל. בענייננו, לעומת זאת סיפרה המתלוננת על דבר האירוע לאנשים שונים, עדותה לא היתה קוהרנטית וחוות הדעת הרפואית אינה תומכת בגירסתה.

• טו.         לבסוף מפנה המערער לאתר אינטרנט בו מופיעות תמונותיה של המתלוננת, והמלמד, לטענתו, על התנהגותה המתירנית.